פסק-דין בתיק ת"א 1018-04

פתח דבר

1.         התובע אילן פולקובסקי (להלן: " התובע"), והנתבע דן פולקובסקי (להלן: " הנתבע"), הם אחים. בשנת 1969 הקימו השניים את החברה הנתבעת, פולקובסקי בע"מ (להלן: " החברה"). מלכתחילה ולאורך שנים מצב אחזקותיהם בהון המניות הרשום והנפרע של החברה היה שווה - 50% כל אחד.

לטענת התובע, בשלב מסוים הנתבע ביצע שלא כדין פעולות של הגדלת הון המניות הרשום בחברה והקצאת המניות הנוספות לעצמו תוך דילול אחזקותיו של התובע בחברה; וגם את המניות שנותרו בידי התובע העביר הנתבע לידיו שלא כדין, תוך ביצוע מעשה הונאה בכתבי העברת מניות "על החלק" שהתובע מסר בידי הנתבע, ולא למטרה שלשמה נמסרו. משכך, התובע עותר למתן צו הצהרתי שלפיו הגדלת ההון בחברה והקצאת המניות שהנתבע נטל לעצמו על יסוד ההון המוגדל -בטלות; והוא הדין באשר להעברת מניותיו - באופן שמצב אחזקותיו של התובע במניות החברה נותר כשהיה קודם לביצוע פעולות אלה.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

2.         בחודש נובמבר 1984 העביר הנתבע מחצית ממניותיו שלו בחברה לידי ילדיו - יצחק פולקובסקי (להלן: " יצחק"), דורון פולקובסקי ז"ל ומלכה פולקובסקי.

            ביום 22/11/84 נתקבלה החלטה מיוחדת בחברה להגדלת הון המניות הרשום שלה ב-90,000 שקל ישן, וכן החלטה להקצות 900,000 מניות רגילות בנות 0.1 שקל ישן לידיו הנתבע (הפרוטוקולים של האסיפה הכללית סומנו נ/1 - להלן: " ההחלטה על הגדלת ההון", ו" ההחלטה על ההקצאה", וביחד יכונו: " ההחלטה על דילול המניות"). קודם להחלטה על דילול המניות והעברת מחצית ממניות התובע לידי ילדיו - היה מצב האחזקות בחברה כדלקמן: 100,000 מניות רגילות בנות 0.1 שקל ישן בידי התובע, ו- 100,000 מניות רגילות בנות 0.1 שקל ישן בידי הנתבע.

            ביום 22/1/85 דווח לרשם החברות על העברת מחצית ממניות התובע לשלושת ילדיו - 16,667 מניות כל אחד (הדיווח בצירוף הודעות על העברות המניות סומן נ/24).

            בו ביום דווח לרשם גם על ההחלטה בדבר הגדלת ההון, כאשר לדיווח צורפו הודעה על קבלת ההחלטה וטופס הגדלת הון (ראו: נספחים ז/1-ז/3 לתצהיר התובע).

            ביום 24/7/85 נשלח לרשם דוח בדבר הקצאת המניות שבוצעה לנתבע בעקבות ההחלטה על ההקצאה (ראו: נספחים ח/1 ו-ח/2 לתצהיר התובע).

            בהתאם לכתבי העברת מניות מיום 21/11/96 שהוצגו - במועד זה העבירו התובע וילדיו את כל מניותיהם בחברה לידי הנתבע (למעט מניה אחת שהועברה מאת התובע לאשת הנתבע) (כתבי העברת המניות סומנו נ/6 ו-נ/25). דווח על כך לרשם החברות במכתב מיום 28/11/96 בצירוף הודעות על העברת המניות (ראו: נ/7). במצב דברים זה, הבעלות המלאה בחברה היא בידי הנתבע לכאורה. נאמר "לכאורה", לנוכח טענות התובע כפי שעוד יפורט. יוער עוד, כי עם המעבר לשקל חדש ב- 4/9/85, היה הון המניות הרשום והנפרע 110 ש"ח מחולק ל- 1,100,000 מניות רגילות בנות 0.0001 ש"ח כל אחת.

3.         יצוין בנקודה זו, כי מלכתחילה צירף התובע גם את ילדיו כ"נתבעים פורמליים"; ובמסגרת הסעד ההצהרתי שעתר לו, ביקש להצהיר גם על שיעור אחזקותיהם של הילדים במניות החברה - 8.33% כל אחד (וביחד 25%), בנוסף לאחזקותיו של התובע עצמו בשיעור 25%. ואולם בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 25/2/08 ביקש למחוק את הילדים כבעלי דין - וכך אמנם נעשה. בהתאם, התובע אינו טוען עוד לבטלות העברת המניות בחברה מאת הילדים לנתבע - אלא אך לבטלות העברת המניות מאת התובע לנתבע, והצהרה על כך ששיעור אחזקותיו של התובע במניות החברה נותר כשהיה: 25%.

4.         וזו גרסת התובע בתמצית. לדבריו בשנת 1996 פנה אליו הנתבע וביקש שימסור בידיו שני כתבי העברת מניות חתומים על החלק - "בלנקו", כלשונו של התובע; זאת על מנת להציג בפני הבנק מצג שלפיו החברה היא בשליטתו המלאה של הנתבע, שאז הוא יוכל לבדו לערוב כלפי הבנק להלוואה שנדרשה לחברה. התובע, לטענתו, נעתר לבקשת הנתבע שהוא אחיו כאמור, והפקיד בידי הנתבע כתבי העברת מניות על החלק. כך במטרה שהנתבע יציגם בפני הבנק ולאחר מכן יוחזרו לתובע "בלא שהנתבע יעשה בהם שימוש אמיתי". לדברי התובע, כך נעשה גם בקשר למניות ילדיו (סעיף 17 לתצהיר התובע). בהאמינו לנתבע, כטענת התובע, מסר בידי הנתבע שני כתבי העברת מניות כשהם ריקים לחלוטין לבד מחתימתו של התובע על גביהם (סעיף 18 לתצהיר התובע).

            התובע ממשיך וטוען, כי העניין כולו נשתכח ממנו. זאת עד אשר בשנת 2001, כאשר עמד בפני ניתוח מסוכן ומסובך שממנו חשש, נזכר התובע וביקש מהנתבע להחזיר לו את כתבי העברת המניות - שאז נתקל בסירוב. סירוב זה הדליק אצל התובע "נורה אדומה", וכעבור זמן משהחלים מהניתוח וחזר לאיתנו פנה לייעוץ משפטי ולבדיקת הנושא ברשם החברות. או אז ורק בראשית שנת 2003 נתגלה לתובע, לגרסתו, כי הנתבע הונה אותו וגזל את מניותיו - הן על ידי דילול המניות בשנת 1984 בלא ידיעתו ובלא הסכמתו של התובע, והן על ידי העברת מניות התובע על שם הנתבע (ומניה אחת על שם אשת הנתבע) תוך שימוש שלא כדין בכתבי ההעברה שהופקדו בידיו בשנת 1996. כך נעשה, לעמדת התובע, גם במניות הילדים. ואולם הוא אינו טוען בשמם בתביעה דנן ועותר רק להשבת המצב לקדמותו בהתייחס לתובע בלבד.

5.         בפי הנתבע גרסה שונה בתכלית. לדבריו, עוד בחודש יולי 1984 - כאשר מצב החברה היה בכי רע ועל סף פשיטת רגל, וזה מכבר התובע חדל לעבוד בחברה ופנה לעיסוקים אחרים - הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה התובע יעזוב את החברה ויעביר את כל מניותיו בחברה לידי הנתבע בתוך 6 חודשים ותמורת 3,000 דולר. מנגד ישוחרר התובע מכל הערבויות האישיות שנתן לחובות החברה בבנקים; וכן קיבל על עצמו הנתבע אחריות אישית לחובות החברה לספקים ולתביעות מכל סוג שיופנו כלפיה. סיכום הדברים הועלה על הכתב על ידי רו"ח סער רסולי (להלן: " רו"ח רסולי") שבמשרדו הגיעו הצדדים להסכמה כאמור (להלן: " סיכום הדברים" - סומן נ/10). התובע אמנם עזב את החברה וחדל מכל מעורבות בה; ומאותה עת היה ברור וידוע לצדדים כי התובע אינו עוד בעל מניות ועניין בחברה, וזו התנהלה ונוהלה בידי הנתבע לבדו.

            ואולם בשלהי 1984, בהיות התובע נתון בהליכי גירושין מאשתו ובגדר הסכם הגירושין, ביקש להציג בפניה "מצג" שלפיו הוא בעל אחזקות בחברה ומסכים להעביר לילדים מחצית מאחזקותיו. במצב דברים זה פנה התובע לאחיו - הנתבע - בבקשה שתחת העברת כל מניות התובע לנתבע כפי שהוסכם ביניהם, "ידוללו" המניות המוחזקות על ידי התובע באופן שייצגו 9% בלבד מהון החברה. הנתבע נתן הסכמתו למהלך זה, הגם שבכך שיתף פעולה עם התובע שלמעשה ביקש להציג מצג שווא בפני אשתו  (והנתבע מודה ששיתוף הפעולה כאמור אינו "מחמיא" לו). בהתאם להסכמה זו שבין הצדדים, ביום 22/11/84 נתקבלה ההחלטה על דילול המניות. בכך נסללה הדרך להסכמה שניתן לה ביטוי בפסק הדין בהליך משפטי שהתנהל בין התובע לאשתו בקשר לגירושין, שלפיה התובע יעביר מחצית ממניותיו בחברה לילדים (פסק הדין סומן נ/3 - להלן: " פסק הגירושין"). לטענת הנתבע -והתובע חולק עליה - פסק הגירושין ניתן ביום 28/11/84, לאחר שנתקבלה ההחלטה על דילול המניות; ומשכך לא נדרשה הסכמת שלושת ילדיו של התובע לדילול, והמניות שהועברו לידי כל אחד מהם שיקפו אחזקות בשיעור 1.5% מהון המניות של החברה - ובסה"כ 4.5%.

            כעבור שנים, בשנת 1996, ביקשה החברה ליטול הלוואה מבנק לאומי לישראל לצורך רכישת קרקע ביבנה על מנת להקים עליה מבנה לחברה. מאחר שהבנק דרש את חתימת כל בעלי המניות על ערבות להלוואת הבנק, פנה הנתבע לתובע על מנת שיעביר אליו את יתרת המניות שהיו רשומות עדיין על שמו של התובע. הפנייה נעשתה על סמך ההסכמה שהיתה עוד בשנת 1984 שלפיה אין לתובע עוד כל חלק בחברה, ובכך יהא התובע פטור מלחתום על ערבות לבנק. כן פנה הנתבע לילדי התובע שחלקם בחברה היה זניח ושווי המניות שבידיהם היה מזערי, בהצעה שיעבירו לידיו את מניותיהם שלהם ללא תמורה ובכך יהיו גם הם פטורים מלחתום כערבים להלוואה לחברה. לדברי הנתבע - הן התובע והן ילדיו הסכימו לפניית הנתבע, ויעידו על כך כתבי העברת המניות מיום 21/11/96 (סומנו נ/6 ו-נ/25). לטענת הנתבע, טענתו של התובע כי הפקיד בידיו כתבי העברת מניות "בלנקו" על מנת שיציגם בפני הבנק ויחזירם לאחר מכן לתובע - אינה אלא בדיה שבדה התובע, שנועדה לתרץ בדיעבד את חתימתו על כתבי העברת המניות ואת טענתו שנעשה בהם שימוש שלא כדין. וזאת כאשר בחלוף שנים, ביקש התובע ליהנות מפרי עמלו של הנתבע בחברה - הגם שהתובע עזב את החברה עוד בשנת 84' ומאז לא היה לו עימה כל קשר ועניין.

גדר המחלוקת שבין הצדדים

6.         הצדדים חלוקים ביניהם בשורה של עניינים, ובראשם:

א.         האם בשנת 1984 היה ביניהם סיכום כנטען על ידי הנתבע ומוכחש על ידי התובע, שלפיו התובע יעביר לנתבע את מניותיו בחברה.